סוכות כוונות רוחניות למשמעות החג 

סוכות במובן הרוחני- חג שמח!







חג סו כו ת הסברים מעמיקים ודברי חכמים
סוכות - זכר לכבוש הארץ



כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות, כמו שכתוב "הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות". וזהו "למען ידעו דורותיכם", שלא יחשבו שמאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל. ומה שכתוב בנחמיה: "כי לא עשו כן מימי יהושע בן נון" ולא אמר "מימי משה", לפי שמשה לא כבש רק סיחון ועוג, אבל יהושע לכד וכבש כל הערים.

ר' אלעזר מגרמייזה, רוקח הל' סוכה





הקהל



בין רבן גמליאל הזקן ובין הפילוסוף ידידיה האלכסנדרוני צועד איש גבוה, לבוש הוא בגדים לבנים ועליהם טלית מצוייצת שכולה תכלת, על ראשו צניף טהור.



- הוא אגריפס, הוא המלך!...



בו ברגע הבין העם, זקן ונער, כי לא לפני אחיו יתהדר מלך ישראל. לא בבגדיו יתפאר ויתגאה.



בפתח ההיכל נראה חזן הכנסת, כשהוא נושא את ספר התורה בידו ומוסרו לרבן גמליאל, וזה לכוהן הגדול, והכוהן הגדול למלך, כשהוא קם בענוה ואוחז בספר הקדוש ברגש לעיני כל העם. ויעמוד המלך לפניו נגד כל קהל ישראל, ובקול רם בירך את ברכת התורה הנהוגה ובקול צלול התחיל קורא בנעימה, קורא וגולל, גולל וקרוא.



למראה ענוותנותו של המלך לא עצר העם ברגשותיו, והקיפה השירה את כל ההר, סביב המקדש, המזבח ובימת המלך.

ח. א. זוטה מתוך "יום הקהל"





אגודה אחת



ארבעה מינים שבלולב, שנים מהם עושים פירות ושנים מהם אין עושים פירות. העושים פירות יהיו זקוקים לשאין עושים פירות; ושאין עושים פירות יהיו זקוקים לעושים פירות. ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהיו כולן באגודה אחת. וכן ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת.

ילקוט שמעוני, אמור





שמחה לפני ה'



ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים (ויקרא כג, מ)



אין שמחתם לפני ה', כי אם בזמן שהם אגודה אחת, והזהירם שתהיה השמחה לפני ה' דוקא, ולא בשמחת הריקים, המרבים מחלוקת בישראל, ובשמחה זו החריבו שני בתי מקדשים וגלו בראש גולים, כמו שכתוב (ישעי' נה, יב) "כי בשמחה תצאו" (תצאו מן הארץ), כי בעבור שהיו שמחים שלא לשם שמים סיבבו כל חלי וכל מכה, כמעשה האתרוג שזרקו בינאי המלך, אמנם "בשלום" (המשך הכתוב בישעי' נה, יב), כשתהיו באגודה אחת ושלום ביניכם, "תובלון" אל הארץ, "וכל עצי השדה ימחאו כף" - המה כל ד' כיתות הרמוזות בד' מינים אלו הבאים מעצי השדה, ימחאו כף לשמוח לפני ה'.

ר' אפרים מלונטשיץ, "כלי יקר" על התורה, עפ"י אברהם קריב





חג הסוכות בעדן



בבוא חג הסוכות ומלאו כל גגות הבתים הצפופים סוכות, ורחובות היהודים דומים כעיר גנים. רגילים בני עדן לשבת שעות הרבה במסיבה אל השולחן ומרבים לשיר משירי הסוכה. וכן נשמעים לאזנים כל מיני שירים בפעם אחת, וכעין מקהלה אחת. מסוכה אחת נשמע השיר: בסוכות תשבו שבעת ימים. / תוסיפו שנים כמה ימים... מסוכה מולה נשמע שיר: אשאלה מאת אלוהי יעזרני, / ישמעה קולי ויעשה לי רצוני, / אל ברחמיך הרבים שמחני, / כי אני נע ונד מרוב עווני... מסוכה אחרת נשמע שיר: ידידי, עורה / ומהר בנהרה / ואכתוב השירה / אשר בתוך לבי סדורה...

מהללאל העדני





סוכה באושוויץ



גם מצוות סוכה עלה בידי לקיים... אולם הישיבה בסוכה זו הייתה כרוכה בסכנת נפשות, היות ואנשי הס"ס עברו במקום זה בכל שעות היום כדי להשגיח על עבודת היהודים, ואם היו מוצאים מישהו יושב בסוכה ואוכל, היו מכים אותו מכת רצח. באופן כזה תפסו פעם את בני יקירי בעת שאכל כזית באותה סוכה, ובנס נשאר בחיים אחרי המהלומות הכבדות שניתכו אז על ראשו וגופו.

הרב צבי הירש מייזליש,שו"ת מקדשי השם, שער מחמדים, שיקאגו, תשט"ו





אמא עוד תהיה פדויה, הסוכה תהיה בנויה

פזמון עממי



הוי אתה רבונו של עולם. / למה לא תביט. / למה לא תראה / מר גלותנו, מר גלותנו! / עבור נעבור, / לארצנו הלוך נלך. / נלך לארצנו, / ושם נמצא את בוראנו, / ושם נמצא את גואלנו! / -הוי בני, אל נא תפחד, / ולבבך אל נא יחת! / אמא עוד תהיה פדויה, / הסוכה תהיה בנויה. / היה נבון, חכה לקץ!



הוי אבא! / פדה את אמא, / הסוכה הקימה! / - אי בני, אל נא תדאג: / אמא עוד תהיה פדויה, / הסוכה תהיה בנויה, / הללויה!

תרגום ש. שלום



מרגוע מן העמל



ואת ימי החג עלינו לבלות בסוכות, אפשר משום שאין אנו צריכים להיות שרויים עוד תחת כיפת השמים, מאחר שאין מתעסקים בעבודת אדמה... לאחר שהפירות נבצרו, בוא והיכנס גם אתה הביתה ומצא לך בדירתך הבטוחה מרגוע מן העמל שעמלת בעבודת השדה.



בניגוד לדעה שהסוכה היא דירת עראי ובאה להזכיר ימי הרעה - מפרשה פילון כסימן להרגשת רווחה.

פילון האלכסנדרוני עפ"י ח. חמיאל, מעיינות סוכות





תועליות הסוכה



הסתפקות במועט

(שיעור הסוכה) שהיא שבעה טפחים באורך ושבעה ברוחב ועשרה בגובה, כי זה מה שיורה תחילה על חיי הסיפוק והצימצום, כלומר: צמצם עצמך בתוך ההכרחי ואל תבקש גדולות, כי אם תרגיל עצמך בכך, לא יחסר לך כלום, ואם תתיר לך היתרונות - לא יספיק לך כל.

יראת שמים

והענן השני (שהסוכה) צריכה להיות תחת השמים, ולא יהיה סכך אחר מבדיל, כלומר: הבט מה למעלה ממך - השמים ושמי השמים וכל צבאם, וראה מי ברא אלה, וקבל עול מלכות שלימה, וכמו שאמר: (אבות א) "ויהי מורא שמים עליכם".

רבי יצחק עראמה





מה מרמזת הסוכה



- - - מצוות סוכה באה ללמדנו, שאין לנו קיום רק בצל וסכך אשר על פי ה', דעמידתנו בן האומות כשה בין הזאבים, דוגמת ישראל במדבר, אשר היו מסובבים נחשים שרפים ועקרבים ועומדים עלינו לכלותנו, ורק ענן ה' מגן עלינו. ואפילו אם ישראל ברום המעלה ומקורבים וחשובים בין האומות אל תסמכו עליהם ושקר בטחונם ורק נראים כאוהבים, כאשר מעיד הנסיון לנו מכמה מעשים שבדורות העבר ובדורותינו, וזה שציווה ה' (ויקרא כג, מב): "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", אפילו הסוברים שהם מושרשים וחזקים בישראל ישבו בסוכות - רק בצל מצוה וצלו של הקב"ה.

רבי משה שיק, דרשות מהר"ם שי"ק





הסוכה העליונה



סוכות המדבר לא היו רק לשעתם, אלא הן נמשכות והולכות כל הדורות וכל הזמנים. ואם אמנם אין עינינו הבשריות ואף הלבביות יכולות לראותן ולהרגיש מציאותן, אבל רואים אנו אותן באור האמונה, סוכות כבוד נעלמות ונסתרות ולפעמים גם גלויות, שהן סוככות עלינו להצילנו מכליון ומזכות אותנו לשבת בצלא דמהימנותא עילאה.



רעיון זה חבוי במאמרם בפסיקתא: אמר ר' לוי: כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אומר הקב"ה: הוא קיים מצות סוכה, אני מסך עליו מחומו של יום הבא... שנאמר (תהל' קמ, ח) "סכותה לראשי ביום נשק" - ביום שישיקו שני עולמות זה לזה, ואיזה יום? "הנה יום בא לה'...".

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל





התחדשות



סוכה היא שמחה עליונה מאד, עד שאינה יכולה להיות קבועה, כי אם דרך ארעי, אבל היא עומדת במקום אחד מפני שגלי האור של השמחה שוטפים, האחד מתעלה ומיד בלא שום הפסק יורד ונשפע השני, החדש, שהוא יותר מאיר ויותר משמח. על כן נראה כאילו הכל היא סוכה אחת, ובאמת כל רגע ורגע ובכל חלק מחלקי הרגע ישנה סוכה חדשה ממש. ומפני שהשמחה היא בהתחדשות וכאן ההתחדשות היא תמידית, על כן היא זמן שמחתנו.

הראי"ה קוק, ערפלי טוהר, עמ' נ"ב





רבי זושא והאושפיזין



והרבי רבי זושא בסכה לישון שכב. / והרבי רבי זושא קול גדול פתאם יריע: / "קר לזושא! קר לזושא! עין לא יוכל לסגור!" / ומיד אותו הרגע, אך קולו רועד השמיע. / ...מסביב לאש בוערת חבורת רועים עומדת. / מצמדת יד לשכם והרגל ערוכה, / מסביב לאש בוערת חבורת רועים רוקדת / מתנודדת אט בקצב והרגל כבר שלוחה.



וכסהר המלא פניו של זושא אור יקרינו / הזקן שברועים ידו אליו עת כי ישלח: / וכלם את רבי זושא לריקוד החג יזמינו.

שמשון מלצר





שלהבות הסוכה



שלהבות נרות החג נוצצות כלפי מעלה, כלפי מכסה הסכך, כלפי פסת שמים זו הנשקפת דרך הענפים ומאהילה על ראשינו. מבין ענפי האורן מתנוצצים הכוכבים והם כה בהירים, כה שקופים, דומה אף הם עלו מן הרחצה ונטהרו לכבוד החג. השלהבות מתרוממות כלפי מעלה ואור הכוכבים נוזל - זולף מלמעלה למטה, והנה נפגשו ונתמזגו שני המאורות ובחלל הסוכה שררו חום הלב ועדנת הנפש, שנגנזה לכל מי שעברו עליו לילות החג בסוכה, בחדוותה ובחלומה.

שמריהו לוין





הסוכה



סכה פעוטונת / בניתי קטנטונת / צבר קרשים קל ודק, / סכותיה מעל / מעט סכך מדלדל, / אשב בה בנוח בליל חג.



בצעתי הפת / חוורת כבד / באה בתי הרכה, היא נצבה דומיה, / ועינה בוכיה: / - רוחות מתנכלים לסוכה...



- מה לך נואלת? / ומה התחלחלת? / יהי לבבך שאנן! עוד דורות יתחוללו,/ עוד סופות ישתוללו - / סוכה זו עומדת איתן!

שמעון פרוג, מובא ב"זמר עם" הוצאת ניומן





בסוכה



אלהי כל רגע פחד, / ביער אימות זה שמר נא סוכתי, / סוכת היוצרים, סוכת נצרים / מנחשי אדם, ממתי השחל.



אלהי כל רוגע עונג, / ביער אימות זה, לא חג נצחון, / לא צהלת בזה ותרועת כבוד: / שמר נא סוכתי פה בין המצרים.



אלהי כל רגע נצח, / ביער אימות זה זאת לי פנתי / בארץ מתחת ובשמים ממעל, / אולי, אולי, אולי לא תטלטלני עוד? -

אביגדור המאירי





הלולב והאתרוג באמנות



כבר בימים מקדם היו אוגדים את הלולב ואת מיניו בצורה אמנותית וברוב פאר. "גימוניות של זהב" היו קושרות את הלולב, והגימוניות האלה כשהן עשויות כפות תמרים קלועות אינן אלא המשך מסורתי לצורה נאה. מעשה קליעה זה, שמסורתו נמשכת אצל יהודי תימן בצורת מלאכה ממש, הוא גם אומנות של יהודי אשכנז וספרד עד היום, וכל המרבה בעיטורם הרי זה משובח. במטבעות ראשוני החשמונאים ובמטבעות מרד בר כוכבא אנו רואים את הלולבים המאוגדים הדר, והם מסמלים גם במשך דורות את החג על גבי מצבות יהודיות בכל ארצות הגולה.

מ. נרקיס, מתוך "אמנות בתוך הסוכות"





שמחת תורה בוורמיזא



מנהג נשים בין מנחה למעריב, בכניסת שמחת תורה, באים בחצר החיצון של בית הכנסת לפני פתח החיצון של בית הכנסת דנשים, ורוב הנשים, בפרט נשים בחורות, מחברות יד ליד, ובראשן נשי חתן תורה וחתן בראשית, והולכין עיגול סביב ומשוררין יגדל, וזמירות לכבוד התורה. ואחר כך הולכין לבית הכנסת שלהן, ושם נער אחד קורא ומכריז המצוות של נשים לשנה ומוכרן. ואילו הן: כיבוד [טאטוא] בית הכנסת לעשות פתילות להדלקה, ולשאוב מים לנטילת ידים בחצר הכנסת, של אנשים ונשים. ודמי המצוות הללו אינן באין ליד הגבאי צדקה, רק הנשים מחזיקות דמיהן לעצמן, ועושין שתי נשים צדקניות לגבאות עליהן.

עפ"י ש. אסף "בית הכנסת" תשרי תש"ז





דרשה לשמחת תורה



בליל שמחת תורה (תש"ג) הלכתי להקפות. השרידים של בחורי הישיבה והלמדנים נאספו, וכיבדוני בהקפה הראשונה, אמרתי בפניהם כמה דברים:



השירה והריקוד הם בבחינת עבודה. השמחה היא תודה למי שגוזר לחיים ולמוות. כאן, בתוך העדה הקטנה, בבית הכנסת הדל והנחרב, אנו מצטרפים אל כלל ישראל. אל קהל הקדושים והטהורים לאלפיהם ולרבבותיהם, בשמחתנו זו אנו מודים לדורות הקודמים, המפוארים, שכדאי היה לחיות בזמנם. מרגישים אנו, שבשירתנו אנו מקדשים שם שמים, ואף אנו, נשמה יהודית תועה, חש אני כאן בשורש! יודע אני, שהעם היהודי יחיה, ככתוב: "כימי השמים על הארץ".

ז. קלמנוביץ, גטו וילנא תש"ג (מתוך: יומן)





שמחת תורה לכלל ישראל



היהדות יודעת גם חיים של שמחה וששון, צהלה ועליצות, אבל - כל אלה קשורים באהבת התורה ותענוג לימודה, באותו "תלמוד גדול, שמביא לידי מעשה". ואילו היו משכילי ישראל בעבר והחפשיים שבישראל בהווה עומדים על מהותה האמיתית של היהדות, היו רואים גם את צד השמחה והעונג שבה. שני ה"זמנים", "זמן מתן תורתנו" ו"זמן שמחתנו", לדבר אחד נתכוונו: לנטוע בלבבות את אהבת התורה על ידי מה שישתפו בלימודה בקיומה של הכתובה בה את כל חלקי האומה, לכל שכבותיה ומעמדותיה, תוך הכרה עמוקה, שעם ישראל חי בתורתו ועל תורתו, זה אלפי שנה, יוסיף לחיות בה ועליה כל עוד יידע להכיר ולהוקיר את הכוח הרוחני עצום הצפון בתוכה.

יוסף קלויזנר, ירושלים, תלפיות, י"ב אלול, תשי"ז. (מחנים)





מני לילות שמחת תורה אלי לילות שמחת מסדה...



לא נותקה עוד השלשלת / עוד נמשכת השלשלת / מני לילות שמחת תורה / אלי לילות שמחת מסדה / עוד נמשכת השלשלת...



אבותינו כך רקדו: / יד אחת על שכם ריע, / ספר תורה, שניה אוחזת / - סבל עם באהבה נשא - / אבותינו כך רקדו...



כך נרקודה גם אנחנו, / יד אחת תאמץ מעגל, / נטל דור שניה חובקת / - ספר יגון גדול כבד הוא - / כך נרקודה גם אנחנו...

יצחק למדן



על קהלת



מי שכתב את הספר המצויין הזה ראה את החיים בכל גלוייהם, ובכל בני דורו לא היה עוד איש כמוהו, אשר יוכל ממרום עמדתו להסתכל בחיים ולדעת את כל יפיים ואת כל אפסותם. אין זאת כי אם נחתם כאן לעולם כאב גדול של לב גדול - מה שפורח לנצח, מה שאין לו כמישה עולמית. זהו סוד רעננותו של הספר הקטן והעתיק הזה, שהמפונקים בבני דורנו מחבבים אותו כל כך, עד אשר רוח הורסת כהיינה מציינת אותו בשם: שיר השירים של הספקנות, ואסטניס כארנסט רינאן כותב עליו בהתלהבות: אנחנו אוהבים אותו, מפני שנגע בעצם בכל מכאובינו.

יעקב פיכמן





ה"אני" של קהלת



כל פעולות האדם סובבות מסביב ל"אני" זה: בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים, וכו'.



רק קפיצה נחשונית מחוץ למעגל ה"אני" יכולה להציל את האדם מסכנת ההבל: "ואהבת לרעך - כמוך", הוא כלל גדול בתורה. זה הוא סוף דבר בו נשמע הכל: האלוקים, העומד מולו, ושאותו חייב הוא לעבוד, לירא, לשוות אותו לנגדו תמיד - הוא האוחז תמיד יד ימינו ומוציאו מתוך בדידותו. אין זה מקרה שהלל הזקן, שמצא את תמצית התורה באהבת הריע, לימד אותנו: ...וכשלעצמי - מה אני?



האדם הקיים למען הזולת, לפני ה' - זו תכלית הבריאה לפי מסקנת קהלת. זה הספר והוא פישרו.

צוריאל אדמנית, בתוך הזרם ונגדו





חג הגאולה



חג הסוכות חג גאולה הוא - על כך ילמדונו ההפטרות הנקראת בו. ביום הראשון קוראים את הפרק האחרון הנאדר של זכריה על יום ה', ובו הנבואה המשמשת סיום לתפילת כל יום: 'והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'. כשם שיום יום מאמר עליון זה של תקווה הוא הדיבור האחרון של העדה, כך ניצב הוא גם בסיומה של השנה הדתית. אליו מצטרפים בשאר ימי החג דברי שלמה בחנוכת הבית: ל'דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים, אין עוד'. לשילוב זה בפועל של אחדות הלב, אחדות אלוהים ואחדות לאומים, ניתן ביטוי מובהק בכמה מפסוקי ההפטרה מיחזקאל הנאמרת בחג הסוכות: 'והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'.

פרנץ רוזנצווייג





סוכת שלום



אין שנאה במקום שהשלום פרש את סוכתו בלב האדם. משום כך נאמר הלשון 'סוכת שלום' בתפילה. והיא הסוכה שהגיעה לידי משמעות סמלית עמוקה כל כך עד שהוקדש לה מועד. חג הסוכות הוא חג השלום כעיקרו בנדודי המדבר של המציאות הארצית. השלום עושה את כל החיים לחג. השלום מביא את שלום הטבע לתוך עולם האדם, את הלך הנפש היסודי של תום אל תוך ההתבוננות בעולם.

הרמן כהן





תרומתנו לאנושות





ימי המשיח עודם רחוקים, ואילו תפקידו של עם ישראל ברור וחרוץ: עליו לתרום בכנות את תרומתו המיוחדת למלכות ה'. עליו להוסיף ולטפח את נחלתו, את התורה, ואת כל ציוויי הדת, שבהם בלבד יוכל לקיים את תעודתו לאנושות ולה' ולפיכך מסתיים חג הסוכות בשמיני עצרת. חז"ל ראו בשמיני עצרת חג המיועד על פי צו ה' לכינוסו של ישראל בלבד; ובו, בכינוס זה, מקדישים בני ישראל את עצמם מחדש לעבודת ה', אחרי הכרזתם על הסולידאריות שלהם על כלל האנושות בטכסים השונים של חג הסוכות. ולפיכך גם "שמחת תורה" קשורה לחג הסוכות, שכן אך בשמירתה של התורה יוכל עם ישראל למלא אחר האימון שניתן בו למען האנושות.

יחזקאל אפשטיין





האנושות ואורות הסוכות



יאר ד' פניו אלינו, לקבל את רשמי אורות קדשו בימי החג שתוכנו ואופיו הוא להטביע את [חותם] אור ישראל בטבע החיים, בטבע הנפש, בטבע העולם, בטבע היש, בטבע ההויה. באים אנו בחג האסיף בירח האיתנים, במועד הגבורות - גבורות הגשמים ועוז הרוח, הכבדת האכף [עפ"י איוב ל"ג, ז] של הטבע הסתוי ההולך וממשמש לבוא, ואנו מתקרבים אל הטבע: יושבים בסוכה, נאחזים באגודת נטעים רעננים, שמחים בשמחת המים, בשמחת הרוויה הטבעית בברכת ד' על היקום, חודרים אנו גם בטבעיותה של האנושיות, בהכרח החמרנות שלה, בצורך שבעים האומות, ועל כל אלה אנו מטביעים את הוד הקודש שממעל לכל טבע.

הראי"ה קוק [איגרת לבנו ערב סוכות שנת עזר"ת]